לזכור בקלות רשימה אקראית של 10 מילים

כעת נעבור על רשימת הפריטים, כאשר נצלם כל פריט בראש כתמונה בפני עצמה. המטרה היא ליצור רצף תמונות הקשורות והמזכירות לנו זו את זו. התמונה בדמיונכם חייבת להיות ברורה ומפורטת לחלוטין:

אם אומר לכם למשל לדמיין מכונית, חשוב שתדעו באיזו מכונית מדובר – האם זו מיצובישי או פיאט, באיזה צבע היא – לבן, או אולי אפור מטלי? האם יש לה אנטנה של טלפון סלולרי? האם חלק מהחלונות פתוחים? אם תתבקשו לדמיין כוס – מה אתם רואים לנגד עיניכם? כוס גבוהה או נמוכה? זכוכית דקה או עבה? האם יש לה ידית או אין…

אתן לכם דוגמה לכוח הדמיון. קראו את התיאור הבא. אם מישהו נמצא בקרבתכם עדיף שהוא יקרא בפניכם קטע זה ואתם עיצמו את עיניכם ודמיינו:

אתם מחזיקים ביד כוס עשויה קלקר. חושו את החומר העדין והמחוספס באצבעות היד. לחצו קלות על דפנות הכוס וראו איך הן מתכווצות בקלות פנימה. אל תשברו את הכוס! הניחו אותה על השיש במטבח. פתחו קופסת קפה שאתם אוהבים. הריחו את הארומה המשכרת. כעת קחו כפית ממתכת בוהקת וגדשו אותה בגרגירי קפה. הניעו את הכפית בעדינות אל הכוס ושיפכו את תכנה. הקשיבו לרעש הנוצר ממגע הגרגירים הנופלים בתחתית כוס הקלקר. כעת מיזגו מים רותחים מקומקום חשמלי. הקשיבו לצליל המים הממלאים את הכוס. ראו את הבועות והקצף הנוצרים מהמסת גרגירי הקפה. כעת פיתחו מלחיה (כן, כן – מלחיה) ושיפכו את תכנה אל תוך הכוס – ערבבו את המים והמלח בעזרת הכפית. הרימו את הכוס וקרבו אותה אל שפתותכם. ראו את האדים עולים מהכוס – קחו לגימה קטנה מהמשקה המלוח. האם שרירי הפה שלכם מתכווצים בתיעוב? האם אתם חשים במליחות הבלתי נסבלת? האם מתחשק לכם לשטוף את הפה מהטעם הנורא?

ההבדל בין דמיון למציאות קטן מאוד. הגוף מגיב לתמונה דמיונית חדה כאילו היתה זו מציאות. תגובתנו היא אינסטינקטיבית. כאשר אנו צופים בסרט אימה, למשל – גופנו מזיע, רועד ומתכווץ כאילו אנו שותפים לחוויה אמיתית.

כעת נלמד כיצד לזכור את רשימת הפריטים. ראו את העניין כתרגיל משעשע או כמשחק ילדים. הדבר הראשון שעליכם לעשות הוא לדמיין את הפריט הראשון, "מיטה". כולנו יודעים כיצד נראית מיטה, אז פשוט דמיינו את המיטה שבביתכם. ראו למול עיניכם את מסגרת המיטה, את המזרן או את המצעים הפרוסים עליה כעת, השתדלו שהתמונה תהיה ברורה ככל האפשר. הפריט הבא אותו אנחנו רוצים לזכור הוא "דג". כעת נעשה את הצעד הראשון לקראת זיכרון מאומן. ניצור קשר בין הפריט הראשון, "מיטה", שתמונתה טבועה כעת בזיכרוננו לבין הפריט אותו אנחנו רוצים לזכור – "דג". הקשר בין שתי התמונות חייב להיות מגוחך ומוזר ככל האפשר: דמיינו, למשל, שבמיטתכם האהובה והנעימה ישן דג ענק, רטוב, מסריח ומגעיל… נורא, נכון?! טוב מאוד. זו תמונה שתזכרו היטב.

הסיבה לכך שביקשתי מכם לדמיין תמונה מוזרה ומגוחכת היא שיש לנו נטייה לזכור טוב יותר דברים אבסורדיים ולא הגיוניים. דבר הגיוני אינו מושך תשומת לב, ולכן לא נקלט בזיכרוננו. אתם חייבים לראות את התמונה האבסורדית מול העיניים: עצמו את עיניכם וראו באופן חד וברור את התמונה. ברגע ש"צילמתם" אותה, הפסיקו לחשוב עליה ועברו לפריט הבא.

הפריט הבא הוא -"עציץ". הניחו ל"מיטה" והתרכזו כעט ביצירת קשר בין שני פריטים חדשים – בין ה"דג" ל"עציץ". דמיינו למשל כי באחד העציצים בביתכם תקוע דג פורל קפוא בגודל 2 מטר, כשראשו בתוך האדמה וזנבו מזדקר אל-על. אתם יכולים אפילו "לגעת" באצבעותיכם בגוף הרטוב והחלק של הדג. נסו גם "להריח" אותו… רואים את התמונה בראש? נמשיך הלאה.