זיכרון אנושי
בעולם מבוסס בינה מלאכותית, אני נשאל לעיתים לגבי תכליתו של הזיכרון האנושי. למה לנסות ולזכור דברים או לשנן מידע?
הלא בינה מלאכותית ומנועי חיפוש מספקים את כל הידע שאנו צריכים בכף היד שלנו, יטענו חסידי הטכנולוגיה.
ובכן, זה נכון חלקית. כל המידע הזה לא ממש יעזור אם נצטרך לשרוד בג'ונגל ללא קליטה או בכבישים נידחים בדיוק כשהסוללה של הטלפון הסלולרי נגמרה.
הזיכרון האנושי הוא הבסיס לקיום והמהות שלנו כבני אדם.
אם תבקרו במוסד סיעודי של חולי אלצהיימר, התשובה מדוע אנו זקוקים לזיכרון האנושי הינה ברורה מאוד.
כי מה זה בעצם אומר להיות בן אנוש ללא היסטוריה אישית, בלי לזכור מי הם בני משפחתנו, הכישורים המנטליים שלנו, זיכרון הדברים המרגשים אותנו ועוד.
"אלצהיימר הוא מקרה קיצוני", ניתן לטעון בצדק, "אבל מדוע אני צריך ללמוד שפה כשאני יכול להשתמש באפליקציה? למה ללמוד רפואה כשבינה מלאכותית יכולה לספק את האבחון הדרוש ומדוע להיאבק בכתיבת טקסט כשבינה מלאכותית יכולה לנסח עלילה או שיר באופן משביע רצון?
לדעתי קיימים שני שיקולים:
- במונחים אבולוציוניים מן הראוי שנשאל את עצמנו מה החזון שלנו לדורות הבאים? האם הפחתת המאמץ המנטלי תועיל או אולי להיפך?
המחקרים תמימי דעים לגבי הנזק.
ככל שנקרא פחות, נלמד פחות ונפחית את כמות הפעולות המנטליות והקוגניטיביות שלנו, כך המוח שלנו יתדרדר ויתנוון.
דוגמה קיצונית של מוח מרוקן מיכולות קוגנטיביות הוא מה שאנו רואים בסרטי זומבים.
הגוף שלנו זקוק לתזונה נכונה, תנועה גופנית ותחזוקה. מוחנו אינו שונה. היעדר פעילות מנטלית יקטין את יכולותיו.
- לפני שנים רבות, כשביקרתי לראשונה במוזיאון המטרופוליטן של ניו יורק, אני זוכר שהתבוננתי מרותק בציור "ונוס ואדוניס" של טיציאן במשך כ-30 דקות.
הייתי מהופנט. הייתי נפעם. התרגשות אחזה בי.
זה מעולם לא קרה לי עם תמונה שנוצרה על ידי בינה מלאכותית.
כן, AI יכול ליצור תמונות מדהימות אך הן אינן מעוררות רגש. לא אצלי, לפחות.
הן לא מספרות סיפור.
הם אינן חושפות את הכאב, את הרגש ואת מצבם הנפשי של האומנים שציירו אותם.
תמונות שנוצרו על ידי בינה מלאכותית משאירות אותי אדיש.
האם באמת הייתם נהנים לקרוא את כתבי היד של צ'כוב או ש"י עגנון אם הייתם יודעים שהם נכתבו על ידי צ'אט GPT?
זיכרון אנושי אמיתי
קיימת תופעה פסיכולוגית שנקראת 'קסם מדבק'.
אנחנו מוכנים לשלם סכום כסף גדול עבור משהו ייחודי ומקורי.
נשלם הרבה פחות עבור זיוף או רפרודוקציה.
לבני אדם יש קסם מדבק. לבינה מלאכותית פשוט אין.
האם תעדיפו שיחה טובה עם אדם מבריק או תסתפקו בהחלפת קישורי אינטרנט איתו בנושא מסוים בבית קפה?
ואיך תנהלו שיחה ראויה בצ'אט עם AI מתקדם ככל שיהיה?
"אז ספרי לי זיכרון נפלא מילדותך". "ספר לי איך הרגשת כשהתגברת על אתגר קשה ופרט בבקשה – איך היה הדייט שלך עם הבינה המלאכותית ההיא מפינלנד. אני רוצה לשמוע הכל!"
גם אם הוא/היא תדע להמציא סיפור פנטסטי על ילדות מדומה אתם תדעו שזה שקר מומצא.
אם אתם בני אנוש, אני מניח שאתם מבינים על מה אני מדבר.
אם אתם אפליקציית AI לא יהיה לכם מושג שהרעיון לדיאלוג היה ציני.
זיכרון אנושי והומור
מהי ציניות או סרקזם? מדוע משהו מצחיק?
אנו נעזרים באירועים האישיים והקולקטיביים הקורים בעולמנו, מידע שמתויק בזיכרון, על מנת לכתוב חויות או קומדיית סטנד אפ מעודכנת.
אנו משתמשים בנתונים הללו לרגעי הארה, ליצירתיות, להמצאה, ולעיצוב רעיונות.
עם כל הכבוד ל AI היא אינה יכולה להמציא. אין לה רגעי הארה או ריגושים.
היא לא מצאה תרופה לפוליו ולא ברור בשלב זה אם יש לה את הידע למצוא את התרופה לסרטן.
בינה מלאכותית אינה אינטליגנטית.
היא מרשימה רק את אלו שרואים את השורה התחתונה. אין לה אמפתיה, אינטואיציה, ניואנסים ורגשות אמיתיים. אין ל נשמה.
אני לא מערער על התרומה החשובה של AI למין האנושי. מדובר בכלי מדהים שיעזור לנו להתקדם ולהתמודד עם משימות קשות במהירות מרשימה.
אני פשוט מעניק משקל רב יותר ליופי שבמורכבות האנושית – השימוש בזיכרון האנושי שלנו לריחות, טעמים, תחושות וביצירת דברים עבור בני אדם על ידי בני אדם היא משהו שבינה מלאכותית לעולם לא תצליח לייצר באותו האופן.
אני גם מתקשה לדמיין תרחיש שבו אנחנו מתאהבים בבינה מלאכותית, כמו תיאודור טוומבלי בסרט 'היא'.
אני לא רואה בדימיוני בני אדם יוצאים בעתיד לדייט עם סמסונג גלקסי.
אני חושב שלא ניתן ואין צורך למדוד את האינטליגנציה שלנו על פי תקנים של יעילות או להשוות אותה למכונה.
